לכתוב את הסיפור שלך


12 Aug

לשבת ולכתוב את הסיפור שלנו

כמה זה מורכב, כמה זה יכול להיות כואב, כמה ריפוי טמון בכך וכמה חופש.
זה עלול להיות מפחיד. זה עלול למלא אותנו מחדש בכאבים ורגשות שחשבנו שכבר התגברנו עליהם. זה עלול לעמת אותנו עם אמיתות חיינו, עם אמונותינו, עם התפיסות שסיגלנו לעצמנו. 

זה עלול לשחרר אותנו.

חוויתי פעם רגע כזה. רגע בו שמעתי כיצד אני מספרת לעצמי סיפור על מי אני, ואיך ולמה. הראש שלי כתב רומן שלם בשניות. רק שהפעם בחרתי אחרת. בחרתי לתת לסיפור לעשות את דרכו בתוכי מבלי שאאחוז בו, לתת לו לטייל מהראש דרך הגוף עד שהשיל את עצמו מעלי. מאז, פעמים רבות כשמחשבות בלתי פוסקות בעניין מסוים טורדות את מנוחתי, אני יודעת שיש סיפור שמבקש שאפרד ממנו. לכן, הוא מציף ומציק וממלא אותי בסימני שאלה וחוסר שינה עד שזורחת שוב השמש. עד שאני בוחרת להניח לאנרגיה הזאת לעשות את דרכה במחילות גופי ולצאת. ומה יבוא אחריה? רק אלוהים יודעת.

ההזמנה להיות עם הסיפור שלנו בכתיבה 

ההזמנה להיות עם הסיפור שלנו דרך הכתיבה היא הזמנה להתחדשות. להתגלות.
ישנם סיפורים מעברי שאני עדיין חוששת לכתוב ולספר. עם אחרים אני מתחילה להרגיש בנוח. יש כאלה שאני מורדת בהם, בדרכי. יחד עם זאת אני יודעת שמתישהו יגיע הזמן הנכון בו אוכל לקחת מחברת ועט ולכתוב. לפרוק אל הדף את מה שמבקש להשתחרר ממני וללכת הלאה.

נטלי גולדברג, מחברת הספר 'עצם הכתיבה' שעוסק (גם) בכתיבת רצף (או בשמה האחר, כתיבה אינטואיטיבית), כותבת שאם במהלך הכתיבה אנחנו פוגשות נושא שמעלה בנו הרבה כעס או שמחה או כל רגש אחר זה סימן כדאי לנו להעמיק בו, לומר לו שלום ולהישאר איתו עוד קצת. הרגש הזה הוא סימן לאנרגיה שאצורה שם ורוצה לקבל ביטוי, לצאת ולנוע.

מה הסיפור שלכן? מה מבקש להיכתב ולהשתחרר מעליכן כעת? מה זקוק לעוד קצת זמן?

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.