איך מתחילים לכתוב?


01 Jun

איך מתחילים לכתוב?

קשה לי להגיד בדיוק איך התחלתי לכתוב. אני יודעת לומר שזה היה צורך שבער מבפנים. 

מכירים את התחושה הזאת, כאילו משהו מטייל לכם בתוך הגוף, מבקש שתקשיבו, מבקש לקבל ביטוי, לצאת לאור ולקבל בהירות אבל... אתם לא יודעים איך להגיד אותו. איך להתנסח? מה המילים הנכונות לומר? אתם ממשיכים לעבוד, לסדר את הבית, לראות טלוויזיה והוא ממשיך לזוז לכם בבטן. מה עושים איתו? 

גם לי יותר קשה עם דיבור. זה מרגיש לי שמה שאני רוצה לומר ומה שיוצא לי בפועל מהפה הם שני דברים שונים לגמרי. לקח לי כמה שנים להבין שהכתיבה היתה הדרך שלי לגשר על הפער הזה, ושהפער הזה היה הדלק שלי לכתיבה. זה מה שבער בי. בכתיבה יכולתי להניח את המילים בדיוק באופן ובצורה שבה הן ביקשו להיאמר.  

כדי להתחיל לכתוב כל מה שצריך זה דף ועט. 

אני יודעת שזה נשמע פשוט מידי. אפילו פשטני. זו נשמעת ססמה כזו, שאומרים אולי כדי להרגיע, אולי כדי לדפדף הלאה את סימני השאלה. אז למה בכל זאת כתבתי אותה? כי זה נכון. ככה, פשוט. אני חושבת שהתרגלנו שכדי לעשות משהו צריך קודם ללכת ללמוד, ללכת לאיזו סדנה עם מורה מוערך, לקבל תעודות והסמכה. אני חושבת שלימדו אותנו שדברים טובים, משמעותיים ועמוקים לא יכולים לבוא בקלות. צריך להתאמץ בשבילם. ובטח כשמדובר בכתיבה. הרי כדי לכתוב צריך כשרון וממש לעבוד בזה. אם אנחנו לא מינימום עמוס עוז אז אין לנו מה להתחיל בכלל. אם לא נשב מול המחשב כמה שעות ביום ונכתוב ברצינות אז מה זה שווה בכלל? ואיך בכלל נבחר על מה לכתוב עכשיו?

כתיבה אינטואיטיבית כפינוי מרחב.

כשלמדתי "התמקדות" (focusing) נחשפתי לתהליך שנקרא "פינוי מרחב". בשלב הזה, שנעשה בתחילת תהליך ההתמקדות, אנחנו נותנים מקום לכל מה שקיים בנו כרגע, לכל מה שעולה ומציף. מתבוננים בכל הדברים שמעסיקים אותנו, עושים סדר ומפנים את המרחב הפנימי שלנו למה שהכי מבקש את תשומת הלב שלנו. 

לפעמים קשה לנו להתחיל לכתוב דווקא כי אנחנו מלאים. לא כי אין לנו מה לומר אלא כי כל כך הרבה דברים מתרוצצים לנו בראש, בלב, בגוף. אנחנו לא מצליחים לייצר את רגע של שקט, רגע של הקשבה ובהירות, שמתוכו יכולות לבוא המילים של ה"משהו" הזה שמטייל לנו בבטן. הן מכוסות במחשבות על פרנסה, ילדים, קשים בעבודה או בזוגיות, ספקות, פחדים, הרגלים ועוד.   

כתיבה אינטואיטיבית היא דרך נהדרת לעשות פינוי מרחב. היא דרך נהדרת לתת הכרה, מקום וביטוי לכל מה שמעסיק אותנו וממלא אותנו. כתיבה אינטואיטיבית, שלפעמים קוראים לה גם כתיבת רצף או זרם התודעה, היא טכניקה פשוטה ויעילה לנער את האבק מהמדפים, לראות מה באמת קורה שם בפנים, מה בתוכנו מבקש את תשומת ליבנו ומבקש ביטוי כרגע?

דף ועט.

כן, כל מה שצריך בשביל לשבת ולכתוב כתיבה אינטואיטיבית זה דף ועט. עדיף גם שיהיו לכם כמה דקות לעצמכם במרחב שקט. בבית או בחוץ, אפילו במכונית. בבוקר, בצהריים או בערב, אפילו רגע לפני השינה. כל רגע וכל מקום מתאימים לה. זה היופי שלה. היופי שבפשטות.

שבו רגע בשקט (רק זה כשלעצמו זה כבר הישג), נשמו כמה נשימות עמוקות, הפנו את המבט פנימה אל תחושות הגוף, אחזו בעט והתחילו לכתוב למשך כמה דקות מבלי לעצור כלל. התמסרו לתנועת היד הכותבת. כתבו בלי לערוך, למחוק או לקתן שגיאות כתיב. כתבו גם אם הכתב מסורבל או נמרח. כתבו גם אם אין מה ("בלה, בלה, בלה" ו"ממממ, אה, אין לי מה לכתוב" הן מילים חשובות מאוד). 

ורק בסוף, בקצה החלום, חלמתי על פיל בצבע אדום (אמי רובינגר)

בהתחלה, ואולי רוב הזמן, הכתיבה האינטואיטיבית תרגיש סתמית. המראה שיתגלה לנו דרכה יכול להיות אפור ומשעמם. מה, כל מה שמעסיק אותי זה הדאגות לילדים או מה אמרה לי אתמול החברה בעבודה וכל המשימות שעוד יש לי לסגור, והבית הפוך, לא קיפלתי כביסה וגם צריך עוד לעשות קניות... באמת? זהו? זה זה? חשבתי שיעלו תכנים הרבה יותר עמוקים. כן, לפעמים עולים תכנים עמוקים, מרגשים, מפחידים, מציפים אפילו. על זה אולי אכתוב בנפרד. אבל הרבה פעמים עולה היום-יום, השגרה, ה"רגיל". 

אני לא יכולה להבטיח שזה ישתנה, אני רק יכולה לספר מניסיון אישי שאם מתמידים בכתיבה עוד כמה דקות, לפעמים בקצה הדף השני או השלישי, מבליח איזה רגש, מבליחה איזו תובנה, מבליחים איזה דפוס מחשבה או אמונה שטבועים בנו ולשניה יש תחושה של "אה, בשביל זה. עכשיו הבנתי". 

תנסו. זה יכול להיות שווה את זה.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.