לנוע בין המילים

הרבה בושה ישבה שם.
התחבאה בין המילים, נדחסה בין מחברות שהוחבאו במגירה.
כתבתי והתביישתי לְהַרְאוֹת. התביישתי לְהֵירָאוֹת.
רק כשרקדתי הרגשתי שאני יכולה לספר לעולם משהו עליי.

הכתיבה תמיד היתה ערוץ ישיר פנימה.
הייתי בת 10 כשכתבתי על ההתאהבות הראשונה, בת 12 כשכתבתי על בדידות אחרי פרידה מחברה, נערה מתבגרת בגוף משתנה כשכתבתי לראשונה תשוקה. אז לא ידעתי לקרוא לה ככה. המילים מילאו מחברות והסתרתי אותן היטב, עדיין לא מבינה שככה אני מסתירה את עצמי.
עד שבאה אהבה טובה והסכמתי.
הסכמתי לו לראות אותי. לא יכולתי אחרת.
הוא היה הראשון שקרא שיר פה, שיר שם. אליו גם נכתב השיר ההוא בהודו, שנפל לגנגס, נעלם וסימן סופה של תקופה.

להיות בתנועה
במקביל, במשך כל הזמן הזה, לא הפסקתי לזוז. מכיתה ג' רקדתי, אחר כך, בהודו, הגיעה לחיי היוגה לביקור קצר וגם התנועה החופשית.
התנועה עשתה לי טוב, יד ביד עברנו תהליכים עמוקים, אך עדיין הרגשתי שאני מחפשת את התרגול שיהיה הבית שלי.

כשחזרנו מהודו התחילו "החיים האמיתיים" - לימודים, עבודה, אימהות.
את הכתיבה זנחתי. עד שלא יכולתי יותר. זו קלישאה אבל זו גם האמת.
בלי לדעת מה בדיוק אני מחפשת הגעתי ללימודי "התמקדות בתנועה" שפתחו לי מחדש את הלב.
מצאתי דרך לגשר בין העולם בפנים לזה בחוץ. הכתיבה קלחה ממני שוב, כאילו רק חיכתה לי שאחזור אליה.

הרבה גלים הכו בחופי מאז.
תקופות של יצירה ותקופות של קפאון.
כל תקופה כזו - קליפה. כל תקופה כזו - הסכמה.
זו המתנה שנותנות לי הכתיבה והתנועה, מקלפות אותי לאט ובעדינות מהקליפה.

ומה מאז?
בשנים האחרונות אני עוסקת בכתיבת שירה, הנחיית סדנאות כתיבה אינטואיטיבית ויצירתית ובכתיבת תוכן
וגם שוקדת על ספר השירים הראשון שלי.
גיליתי כמה פליאה ויראה (אלוהית כמעט, בחיי!) אני מתמלאת לנוכח תהליכי יצירה, שלי ושל אחרים.

והתנועה? היא נוכחת מתמיד. מצאתי מורה ובית בחיקה של אומנות התנועה קיטאידו.
התנועה הזו לימדה אותי שיש שמיים, יש גם אדמה וביניהם אני יכולה לנוע זקופה ובטוחה.
אפשר לקרוא עוד על הקיטאידו כאן ולהצטרף אלי.

מלבד זאת, אני חיה במושב מי עמי עם אורי, אמיר, איילה ושירה, אוהבת לאלתר מתכונים במטבח וללכת יחפה.

כולם אומרים...
תוכן, תוכן, תוכן... כמעט בכל מקום מדברים עכשיו על תוכן.
אומרים שהתוכן הוא המלך.
אומרים שאנשים משתעממים מהר וצריך תוכן שיתפוס אותם.
אומרים שצריך לכתוב קצר וקולע כי כולנו כבר מוצפים מכמות המלל שצפה סביבנו.
אומרים שצריך לכתוב סיפור, לכתוב אישי, לגעת.
אומרים הרבה דברים.

מה יש לך לומר? 
לך. הלב הפועם שמאחורי העסק.
הרי אין מי שמכיר את העסק שלך טוב יותר ממך.
אז מה היית רוצה לספר על העסק שלך?
מה המסר שהיית רוצה להעביר דרך המילים?

אם המילים הן שלך אז למה בכלל צריך אותי?
פעם, כשעוד עסקתי בחינוך, למדתי שיש לכל אחד מאיתנו את סגנון הלמידה האישי שלו.
יש לומדים ויזואלים, שלומדים הכי טוב מתמונות. יש לומדים שמיעתיים, שלומדים הכי טוב מהקשבה. יש לומדים קינסטטיים, אנשים שלומדים הכי טוב תוך כדי תנועה. זוכרים את החברים המעצבנים ההם מבית הספר שכל הזמן התנדנדו על הכסא בשיעור או מילאו מחברות בקשקושים בזמן שהמורה דיברה כי רק ככה הם יכולים להתרכז? זה הם.

איך זה קשור לכתיבה בכלל?
גם כשזה מגיע לביטוי אישי לכל אחד מאיתנו יש את הדרך להתבטא.
עם השנים גיליתי שאני מתבטאת הכי טוב בכתיבה. הדקויות שאני מצליחה לבטא בכתיבה שלי טובות בהרבה מאלה שאבטא בדיבור.
לא כולם כאלה. אם אתם מרגישים שאתם יכולים לדבר על העסק שלכם - על מה שאתם עושים בו, כמה הוא מרגש וייחודי, כמה הוא יעיל או חדשני - בצורה חופשית אבל אם תנסו לכתוב עליו תתקעו, אז הגעתם למקום הנכון וכנראה שנעבוד ממש טוב ביחד!

תהליך מותאם אישית
את דרך העבודה שלנו יחד נתאים באופן אישי לך ולצרכים שלך.
אולי כבר יש לך דברים שהתחלת לכתוב ושדורשים רק שיפוץ קל, פיזור נצנצים ועריכה.
אולי הכל נמצא אצלך בראש ובשיחה בינינו, שתתנהל כראיון ותוקלט, יקבלו המילים אוויר ואז אתמלל ואשכתב אותן עד שיהפכו לטקסט מבריק.
אולי נשחק בפינג-פונג של מילים בינינו ונראה מה יקפוץ ומה יפול....

הכי טוב שנתחיל ונתקדם צעד צעד.
ניתן לשלוח לי מייל ונצא לדרך.